אמנות ניקוי החלונות

צ'ארלי הוג

מנהל מרכזי ברהמא קומאריס באוסטרליה

מתוך המאמר 'חשיבות ראיית הטוב באחרים'

מכירים את הסיפור על השיפוטיות? ובכן, הוא הולך כך: יום אחד אשה החליטה לבקר את השכנה שלה במורד הרחוב. מיד כאשר היא הגיעה, שכנתה החלה להתלונן לגבי השכנים בדירה הסמוכה, משפחה של זרים.

"היא עקרת בית נוראית" כך אמרה. "את צריכה לראות עד כמה הילדים שלה מלוכלכים... והבית שלה! זו ממש בושה לחיות באותה שכונה. הסתכלי בבגדים התלויים על החבל, ראי את הפסים השחורים על הסדינים והמגבות".
האורחת הלכה אל החלון כדי לראות. "למעשה הבגדים די נקיים, יקירתי. הפסים נמצאים על החלון שלך!"

כמו השכנה הביקורתית, לעיתים קרובות כך גם אנו מרומים על ידי החלונות המלוכלכים שלנו ומשליכים את השיפוט המוטעה שלנו כלפיי חוץ, משוכנעים שאנחנו רואים את האמת. הזרע המקורי לשיפוט מוטעה, צובע את כל מה שאנחנו רואים, כך שכל אינטראקציה עם השכנים שלנו תומכת בגישה שלנו. כאשר אנו מתחילים בתהליך של ניקיון הלכלוך מהצד החיצוני של "החלונות" שלנו, אנחנו שמים לב למשהו מעניין. יש לכלוך גם מבפנים. הלכלוך מבחוץ הוא תוצאה של השפעות חיצוניות, אוירה, דעות וגישות. הלכלוך מבפנים הוא של חוויות העבר, תפישות והשערות הצובעות את הראייה שלנו באופן לא מודע.

עצרו רק לרגע, התבוננו ברגשות השפיטה וההצדקה העצמית שעולים בכם, כמו גם בכולנו. אנחנו ערים לכך שרגשות אלה יוצרים פירוד בינינו, מבודדים אותנו ויוצרים פחד בתוכנו, ועדיין בכל אחד מאתנו קיים הקול החזק הזה של ביקורת או של שפיטה. בין אם אנחנו מבטאים במילים את המחשבות הביקורתיות שלנו או שומרים אותן לעצמנו, האחרים מרגישים את ההשפעה שלהן.

עכשיו, חישבו שנית והפעם על ההיפך. זכרו רגשות של מחילה והבנה. זכרו כיצד ביקשתם שיתייחסו אליכם כאשר טעיתם. זכרו כיצד הרגשתם כאשר הנחתם לעבר של מישהו והצעתם לו התחלה חדשה, רעננה. פשוט דמיינו את הריפוי במערכות יחסים אם יש בנו ענווה להניח לשפיטה.

סבתי מתה לפני מספר שנים בגיל תשעים ושתיים. במהלך חייה היא בילתה רק יום אחד בבית החולים - בגיל תשעים ושתיים – לניתוח להסרת קטרקט. היו לה חיים בריאים ומאושרים והיא הייתה אהובה על כולם. במהלך אחד מהביקורים האחרונים שלי, עלה בדעתי ששביעות הרצון הבולטת שלה נבעה מהיכולת שלה להתכוונן תמיד לטוב באחרים והם הגיבו אליה עם אותם רגשות. זה יצר, באופן טבעי, חיים של נתינה וקבלה. נדמה שאנחנו משלמים מחיר גבוה, נוראי, על כך שאנו שופטים ומבקרים. אנחנו מאבדים אהבה יקרת ערך מלבבות האחרים.

כיצד אנחנו מרגישים כאשר אנחנו רואים את התכונות המיוחדות של האחרים? אנחנו מרגישים טוב עם עצמנו. כיצד אנחנו מרגישים כאשר אנחנו רואים את התכונות המיוחדות שלנו? אפילו טוב יותר. אבל, האם זה קל? לעיתים קרובות כאשר אנחנו מתבקשים לרשום רשימה עם תכונות חיוביות שלנו ורשימה עם חולשות אותן היינו רוצים לשנות, קל יותר למצוא את החולשות וקיים קושי למצוא תכונות חיוביות. לעיתים קרובות יותר אנחנו כותבים על כישורים וכישרונות, מה אנחנו עושים או מה למדנו מאשר על תכונות אופי ייחודיות לנו.

כיצד נוכל לגלות את התכונות המיוחדות שלנו?

ערכו ניסוי. עצמו את עיניכם ובעדינות אפשרו לעצמכם להיסחף למעלה מעבר לגוף שלכם. הסתכלו על עצמכם בעיני רוחכם, כצופים באדם היושב מתחתיכם. מה אתם רואים? מה התכונות המיוחדות שלכם? חישבו עמוקות על המניעים הפנימיים שלכם, כיצד אתם מתייחסים לאחרים? לדברים אותם אתם מעריכים ביותר? רשימת התכונות הטובות תתחיל לגדול. אל תשאירו אותם רק כמילים. הרחיבו אותם במידה כזו שהתכונות המיוחדות שלכם תתחלנה להתגלות.

דבר מעניין עשוי להתרחש בעודכם עוברים תהליך זה. אולי מעט אשמה או מבוכה נכנסים: "האם אני משלה את עצמי? האם האגו שלי השתלט?" בדרך מסוימת יצרנו מחסומים שאינם מאפשרים לנו ליהנות מהערכה עצמית. ההיגיון אומר לנו, שאם איננו יכולים לראות תכונות טובות בעצמנו, אז זה כמעט בלתי אפשרי לראות אותם באחרים. המחסומים הפנימיים שלנו נובעים מחסר עמוק של ערך עצמי האומר לנו שאנו חסרי ערך. פריצת מחסומים אלה היא לבו של התהליך הרוחני. כאשר אנחנו משחררים עצמנו משיתוק פנימי זה, הטוב המהותי בתוכנו מופיע באופן טבעי. לא רק החוזק הפנימי שלנו מתגלה, אלא אנחנו רואים את החולשות שלנו מתוך חמלה. אנחנו משוחררים מבית הסוהר של חוסר התקווה. אנחנו יכולים להשתנות!

כאשר אנחנו חסרים אהבה וכבוד לעצמנו, זה בא לידי ביטוי באופן חיצוני כמורת רוח יהירה מחולשות וטעויות האחרים. הכבוד העצמי המדולדל שלנו נתמך בכך שאנו דבקים בחולשות האחרים. עיתונאי אחד שעבד באחת מרשתות הטלוויזיה הראשיות בסידני, אוסטרליה, התפלא לעיתים קרובות, מדוע אנחנו ממהרים מדי ערב לצפות בחדשות שהן תיאור מייגע של שליליות, כאב וטרגדיה. מחקר מראה שכאשר אנו צופים בסבל של אחרים מהנוחות של הכורסא בסלון שלנו, איננו מרגישים כל כך רע לגבי עצמנו.

כמה פילוסופיות וטכנולוגיות חדשות מופיעות מדי שנה בשוק, מנסות לעודד מנהיגים ומנהלים לשפר את המשחק שלהם? הכלי של כל מנהיג מכל סוג, הוא הסתכלות חיובית על אלה איתם הוא או היא עובדים. הסתכלות חיובית משמעה, גישה פנימית של אמון וכבוד, והכרה בתכונות המיוחדות של העובדים העמיתים. אם אנשים מקבלים מסר כפול; הם שומעים משהו שונה ממה שהם מרגישים, הם תמיד יבטחו ברגשות שלהם. במילים אחרות, איננו יכולים להסתיר את העמדה שלנו. אם יש בתוכנו ביקורתיות מנטאלית על אלה איתם אנו חיים או עובדים, לא משנה עד כמה נעודד אותם במילים, הם לעולם לא יבטחו בנו לחלוטין. על כל פנים, ראיית התכונות המיוחדות של הסובבים אותנו היא דרך טבעית להעצמה.

בלימוד האמנות של ראיית התכונות המיוחדות באחרים, אנו זקוקים ליישם את החוק הראשון של הרוחניות האומר, שאנו אחראים לחוויות ולהתנסויות שלנו: כאשר אנחנו רואים את השלילי באחרים, אנחנו מרגישים לא מאושרים; אם אנחנו רואים את החיובי, אנחנו מרגישים מאושרים. זה תלוי בהחלטה של כל אחד. הפכנו למומחים ביותר באומנות ההאשמה כדי להצדיק את הדרך בה אנו מרגישים. זוהי מיומנות אותה עידנו במהלך תקופת זמן ארוכה כדי להימלט מהמצפון שלנו. לעיתים קרובות נדמה שאמצעי התקשורת מעודדים מיומנות זו בכך שהם מהללים אינטליגנציה כיכולת לנתח חולשות באחרים. אופיו של הזולת נקרע לגזרים עם כוונה מחושבת. אנחנו לומדים מיומנות זו ומעבירים אותה לאחרים. האירוניה הגדולה בכל התהליך הזה היא, שאנחנו בעצמנו הופכים למטרה: אנחנו הנפגעים עמוקות. אנחנו שוכחים חוק אחר של רוחניות; חוק סיבה ותוצאה. כלומר, אנו נקטוף את הפרי של הגישה והעמדות שלנו. ולכן, זה אפילו חשוב יותר ללמד את עצמנו לראות את התכונות המיוחדות בעצמנו ובזולת.

לעיתים קרובות קשה יותר לראות את התכונות המיוחדות של הקרובים לנו: משפחתנו, חברים ועמיתים לעבודה. להלן מספר תרגילים שעזרו לי לשפר את אמנות ניקוי החלון.

תרגיל 1 רשימת מצאי של סגולות

ביומני אני משאיר חלק אחד בו אני כותב את השמות של אלה הקרובים לי. במהלך יום העבודה או בבית אני מבחין בתכונה מיוחדת או לומד משהו ממישהו, אני מציין זאת ביומני. זה כמו רשימת מצאי של האיכויות הטובות שלהם היכולה לעזור לי בזמן אחר. כאשר אני מושפע על ידי אחת מהתכונות השליליות שלהם, אני יכול להסתכל ביומן שלי ולהשיב את האיזון. אני נזכר בטוב שבאחרים ולא שקוע בטעויות שלהם או בחולשות הזמניות שלהם.

תרגיל 2 לפעול ולא להגיב

אם יש אדם שתכונות האופי שלו מכעיסות אותי או מפריעות לי, אני הופך אדם זה למורה שלי. מדוע? משום שחברתו תגרום לי להשתנות. הוא יגרום לי להיות מודע לתגובות השליליות שלי. הוא מלמד אתי לפעול ולא להגיב.

תרגיל 3 לערוך את קלטת הזיכרון שלי

לפני שאני הולך לישון אני חוזר ומקרין את פעילויות היום על מסך הוידיאו של המיינד שלי. אם אני נושא איתי רגשות שליליים כלפי מישהו אנסה לפתור אותם על ידי מחילה לאדם זה מלבי. לא רק אמחק את הרגשות השליליים, אלא אערוך אותם על הקלטת למשהו חיובי, כך שאוכל לזכור במודע את המיוחדות של אדם זה, והיא תישאר מוקלטת בתת ההכרה שלי. רק אז אלך לישון ואתעורר הרבה יותר קליל.

תרגיל 4 לראות את הכוונה

שיטה אחרת של למידה והיכולת לשמור את התכונות המיוחדות של הזולת במיינד שלי, היא לראות את הכוונה ולא את הפעולה. לפעמים אנשים אכן עושים טעויות, או אולי איני מסכים עם הדרך בה הם עושים דברים. אם אתמקד בפעילות ייתכן ואתרגז, אך אם אראה מניע אמיתי וכן, אוכל לשמור על גישה אוהבת או מקבלת שתאפשר לי לפתור בכבוד, חוסר הסכמה.

האם זו צורת חשיבה נאיבית במקצת? האם אני רואה רק טוב ועיוור לגבי השלילי? לא. האמנות לראות תכונות מיוחדות משמעה לראות את החיובי כמו גם את השלילי, אבל לשחרר את השלילי. מדוע שאוסיף לשליליות? עלי להגיב לחולשות האחרים עם חמלה ולא עם כעס או שנאה.

במסע שלנו להתפתחות אישית ולצמיחה רוחנית אמנות ניקוי החלונות מאד חיונית.