כוחו המרפא של השקט

צ'ארלי הוג

מנהל מרכזי ברהמא קומאריס באוסטרליה

יותר ויותר אנשים בעולם המערבי מגלים את כוחו העצום של השקט החכם והמרפא, שהגיע אלינו מתרבות המזרח הרחוק ומתחבר לאנשי קריירה, נשות עסקים, סטודנטים ולרבים אחרים הזקוקים לו. לא מדובר בטרנד חולף או ביד המקרה. ככל שהרעש החיצוני גובר, כך גדל הצורך שלנו בשקט פנימי ובשלווה.

כולנו זקוקים לשקט על מנת להתעצם ולתפקד בצורה יעילה, עם העולם הפנימי והעולם החיצוני שלנו, אך לא תמיד אנו יודעים כיצד להתחבר אליו ולא תמיד אנו מסוגלים לעשות כן. עם זאת ברור לנו שלשקט יש כוח עצום, חיובי ובונה.

העולם המערבי הוא עולם של "רעש", של הסחות דעת ושל התעסקות באלפי פרטים. כשאנחנו מתעוררים בבוקר, דבר ראשון אנחנו מדליקים את הרדיו או את הטלוויזיה. טקסי הבוקר שלנו, מלווים בתקשורת מיידית עם הסביבה - זהו המיינד שלנו שזקוק לגירויים, לשעשוע ולבידור תמידיים. בדרכנו לעבודה אנו מאזינים לרדיו; בעבודה רובנו נמצאים מול המחשב במשך כל היום, בדרך חזרה הביתה מהעבודה, אנחנו מפעילים את הרדיו ואפילו בבית, אחרי יום גדוש, אנחנו מוצאים את עצמנו מול הטלוויזיה.

בסיכומו של יום התוצאה היא שלרגע אחד איננו מניחים למיינד שלנו להתכנס פנימה אל תוך השקט, להירגע ולהיטען מחדש.

מלכודת הרעש החיצוני - מיתוס
אנחנו לכודים לחלוטין בתרבות הרעש. לפעמים נדמה שהמיינד שלנו מופצץ במידע ובמסרים. איש פרסום מאוסטרליה חישב, שהאדם הממוצע במדינה כמו קנדה או אוסטרליה, מקבל 15,000 הודעות פרסומת במהלך שבוע אחד באמצעות הרדיו, הטלוויזיה או לוחות המודעות. מדובר בהפגזה רועשת של הנשמה והמיינד שלנו. הרעש החיצוני איתו אנו חיים חזק, אולם הרעש הפנימי חזק עוד יותר. זהו הרעש של מיינד טרוד. בפסיכולוגיה מדברים על דיבור עצמי. אנחנו מדברים אל עצמנו בתוך הראש שלנו. אולם, איזו איכות יש לשיחות הללו? אנחנו יורדים על עצמנו ומלקים את עצמנו. לעתים קרובות אנחנו מתווכחים עם אחרים בתוך המיינד שלנו, אנחנו ממיינים את הפחדים שלנו ומסווגים את חוסר הביטחון שלנו. הרעש הזה מטריף עלינו את דעתנו. אנחנו משתוקקים לשקט, אך בד בבד אנחנו מפחדים מפניו. יש מטרה להסחות הדעת וההתעסקות הזו, הם יוצרים מצב של הכחשה והימנעות, בו איננו מתבוננים עמוק מספיק אל תוך עצמנו, כדי לראות מה באמת מתחולל בפנים. אנחנו משתוקקים לשלווה פנימית ועדיין מפחדים כאשר אנו מתחילים לצלול לתוכנו ולהתבונן במה שבאמת מתרחש. על כן, אנו סוגרים שוב את הדלת, פשוט משום שאיננו יודעים כיצד לנווט בתוך הטריטוריה הפנימית הזו.

אחד מהמיתוסים הגדולים של העולם המודרני, הוא מיתוס "חוץ-פנים". המיתוס הזה אומר לנו, שכל דבר חשוב בחיים נמצא אי שם בחוץ. נקודת המוצא שלנו בחיים מתייחסת אל מערכות היחסים, העבודה, המעמד, העושר וההופעה שלנו. זוהי נקודת המוצא השלמה שלנו לגבי מי אנחנו. כולנו שקועים במיתוס זה. כשאנחנו יושבים במדיטציה ומתכוונים להיכנס לתוך השקט, המיינד שלנו נודד החוצה בתוך שנייה, משום שכך הוא חונך. אנחנו מאמינים שכל צרכינו יימצאו בחוץ ולכן, אנחנו מסתכלים החוצה, על מנת לנסות לענות על צרכינו הפנימיים.

הדרך אל השקט רצופה בהפסקות קטנות
דרך המדיטציה, הדרך של השקט, מלמדת גישה של "פנים-חוץ". נקודת הקשר הראשונה שלנו היא העצמי הפנימי, תוך בדיקה של מי אנחנו באמת. כשאנחנו במצב של ידיעה עצמית, עולה באופן אוטומטי איכות של שקט המתחילה לגדול בתוכנו.

אנחנו כל כך מכורים לגישת ה"חוץ-פנים", שלוקח לנו זמן רב ללמד את עצמנו באמת להסתכל פנימה על מנת למלא את צרכינו. מדובר בתהליך ארוך טווח. הצעד הראשון אל השקט, הוא בהבנה שכל הצרכים והמשאבים שלנו נמצאים בתוכנו. כאשר אנחנו נכנסים לשקט, רעש העולם מתחיל להתעמעם ורעש המיינד נרגע. גם לרעש העבר שלנו, יש פחות השפעה עלינו. בתוך השקט הזה, הרחק מצרכי האגו, אנחנו יכול להניח לכל הציפיות. מתוך השקט אנחנו משתחררים מלחצים. שוב איננו צריכים להיענות ללחץ להיות משהו, להרשים אנשים או לזכות בהכרה. אנחנו יכולים להירגע ולהיות מי שאנחנו. זה היופי שבשקט. אנחנו חוזרים הביתה, למקום שבתוכנו - בתוך הראש שלנו, בתוך המיינד שלנו ובתוך הנשמה שלנו - שם אנחנו יכולים להרגיש נינוחים לגמרי ולהתכנס אל עצמנו האמיתיים. מדיטציה היא כמו ניסוי עם העצמי.

איפה המדע בסיפור הזה
המיינד הוא אחד התחומים שהמדע אינו יודע לענות עליהם כמעט. אנו יכולים להגיד מאה מילים בדקה, אולם אנו חושבים בה מעל לחמש מאות מחשבות. אנחנו יודעים באיזו תכיפות אנחנו מדברים אל אדם אחר, אולם פעילות הרבה יותר גדולה מתרחשת בתוך המיינד שלנו. המיינד האנושי עובד במשך 24 שעות ביממה. אנחנו מעניקים מנוחה לגופנו, אולם המיינד שלנו לעולם לא עוצר. על פי הפסיכולוגיה, אנו מודעים לשבע רמות של מציאות בכל רגע נתון. פירושו של דבר הוא, שכאשר אנחנו מדברים אנחנו גם סופגים מידע, חושבים על הדבר הבא שנאמר וייתכן, שאנחנו גם מתבוננים בתגובה שלנו. אם כך המיינד הוא כלי יוצא דופן.

תחזוקה נכונה של המיינד – הנאה צרופה
כל איכות חיינו תלויה במצבו של המיינד שלנו ועדיין, פיתחנו הרבה מאד הרגלי חשיבה רעים. הפכנו להיות מכורים לחשיבה. איננו יכולים להפסיק לחשוב, לשפוט, להעריך ולנתח. המיינד נמצא במצב של עומס יתר בשל התמודדותו עם כל רצונותינו ומאוויינו. אנו רוצים להיות נאהבים, לזכות בכבוד, לקבל הכרה ולרכוש דברים חומריים, וכל המאווים והרצונות האלו מאיצים את מהירות המיינד שלנו. אנו שוכבים לישון בלילה עייפים ומותשים, שוכבים במיטה והמיינד שלנו נמצא בסחרור חסר שליטה. המיינד לא זוכה לטעום את טעם השקט.

אנחנו קוראים לסינדרום הזה "סינדרום התרוקנות המוח". אנחנו מייצרים כל כך הרבה מחשבות עד שבסופו של דבר אנחנו נשארים מרוקנים מאנרגיה. בדרך כלל, עייפות אינה תוצאה של פעילות פיזית אלא היא נוצרת כתוצאה ממחשבות שליליות ומבוזבזות מהסוג הזה. חישבו כמה אנרגיות מעניק האושר; מאושרים אנחנו מסוגלים לעבור בקלות יום פעיל בן 18-20 שעות, אולם כשאיננו מאושרים, אנחנו עשויים להתעורר ומיד לרצות לחזור למיטה ולברוח מהעולם.

ממה מורכב השקט הנחוץ לנו כל כך
השקט הוא אינו מצב של העדר מחשבות. לא מדובר בחלל ריק במיינד. למעשה מדובר ביצירת מחשבות איכותיות וטהורות, אשר מעניקות עצמה וכוח, ומייצבות את המיינד שלנו. כיצד אנחנו יכול ליצור את המחשבות האיכותיות האלו שתאטנה את מהירות המיינד שלנו?

הצעד הראשון לשקט פנימי הוא הכרת העצמי. יש לנו אמונה בזה ואנחנו חווים את עצמנו כהוויה רוחנית וכנשמה. לכן, ראשית אנחנו מתחיל להסתכל פנימה ואז מתחילים לחשוב מאוד לעומק, אך בעדינות רבה, מי אנחנו? על פי מחקרים, 80% מאתנו מאמינים שאנחנו יותר מגוף פיזי. עמוק בתוכנו אנחנו יודעים שאנחנו נשמה, רוח, ניצוץ זעיר של אנרגיית חיים. אנחנו יודעים זאת ומאמינים בכך, אולם איננו מוצאים את הזמן לחוות שקט שיעניק מרפא לנשמה וכוח להמשיך הלאה בחיים בתפקוד מלא. זה הזמן להיכנס לשקט הפנימי, לתקשר עם הפנימיות שלנו ולחוות את המציאות האמיתית כהוויה רוחנית נצחית.